ילדים תזונת ילדים

חמישה כללי אצבע לטיפול בילדים עם בררנות אכילה.

אני, ענת, דיאטנית קלינית, הייתי בטוחה שאצלי זה לא יקרה, אני הרי דיאטנית, אני יודעת בדיוק מה לעשות ואיך להתנהל כדי שהילדים שלי לא יהיו בררני אכילה. ובאמת הכל התחיל נהדר, עד שהבת הבכורה שלי הגיעה לגיל 3, גיל השליטה, שבו היא הבינה שיש לה את היכולת לבחור מה לאכול ומה לא, והיא גם ראתה שזה משפיע עליי. פתאום אמרה "איכס" על כל מיני מאכלים שפעם היא אהבה, ולאט לאט הצטמצמו האופציות.

אם אתם מזדהים, יש סיכוי שגם לכם יש ילד בררן. אם אתן מרגישים שהילד לא מגוון באוכל, מרגישים שיש מאכלים מאד ספציפיים שהוא אוהב לאכול ובכל השאר לא מוכן לגעת, יכול להיות שהכתבה הזו תוכל להועיל לכם.

אז מהם כללי האצבע כדי לאפשר לילד לחזור לאכול את כל מגוון המזונות שאכל בעבר?

  1. חשיפה- הכל מתחיל ונגמר בחשיפה, אם הילד איננו מעוניין לאכול מאכל מסויים, זה לא אומר שאנחנו נפסיק לחשוף אותו, בכל דרך אפשרית, נשים מגוון מאכלים במרכז השולחן, שכוללים מאכלים שהילדים אוהבים וגם כאלה שהם לא אוהבים, נמשיך כל פעם מחדש להציע את אותם מאכלים שהם לא אוהבים, חשוב שגם נראה דוגמא אישית, ושיראו שאנחנו, ההורים, שמים לנו בצלחת ממגוון המאכלים שקיימים במרכז השולחן. ילדים הם חקיינים מצויינים, כשיראו אותנו עושים משהו, לרוב הם ירצו לעשות כמונו.
  2. לא להכריח! בהמשך לחשיפה, ולכך שאנחנו כל הזמן מציעים להם ממגוון המאכלים, אנחנו לא מכריחים אותם לקחת משהו שהם אינם רוצים, זה יצור אנטגוניזם, ועוד יותר צורך בשליטה. זה בסדר שאתה לא רוצה לאכול את זה, אולי פעם הבאה תרצה לטעום.
  3. דוגמא אישית- ילדים הם חקיינים מצויינים כפי שכבר אמרנו, ולכן, כדי שנלמד אותם שחשוב לטעום ולהתנסות, שחשוב לאכול ממגוון מזונות, הם חייבים לראות שגם אנחנו מקיימים את הדרישה הזו. ולכן, אחד הכללים הוא אכילה ביחד עם הילדים, לבחור לפחות ארוחה אחת שבה אנחנו יושבים ליד הילדים שלנו, ולא רק מסתכלים עליהם אוכלים, אלא לוקחים לנו צלחת וגם אנחנו אוכלים יחד איתם, הם יראו את הבחירות שאנחנו שמים בצלחת, יראו איך אנחנו נהנים מאכילה, יראו כמה אנחנו מגוונים ומתנסים בהכל, וילמדו דרך זה שכדאי גם להם.
  4. לתת מקום של ביטחון- ילד אוהב שיש לו ביטחון, הוא אוהב את המוכר הידוע והאהוב, ולכן בכל ארוחה, חשוב שנגיד לפחות דבר או שניים שהילד כן אוהב לאכול. אנחנו לא נרצה להעמיד אותו במצב שהוא חייב לקחת משהו שהוא לא רוצה, ואנחנו גם לא רוצים להכריח. ולכן, אנחנו נדאג שיהיו לו גם אופציות שנותנות לו את הביטחון של המוכר, הידוע, והטעים
  5. דבקות במטרה- חשוב לזכור שהתהליך הזה הוא תהליך ארוך, ואסור להתייאש, המטרה שלנו בסוף היא ללמד את הילד להגדיל את מגוון המאכלים שהוא אוהב, וזה יכול לקחת זמן, לפעמים הרבה זמן, אבל, אם נדבוק במטרה, ונמשיך לחשוף, ולהציע, לתת דוגמא אישית, ולא נכנע, בסוף נראה שהילד לאט לאט מתנסה ומנסה עוד ועוד מאכלים, ואולי אפילו נהנה מאכילתם.